מטפלים ומטופלים כאחד אוהבים לומר את המשפט "רפואה סינית מטפלת בגוף ובנפש".
אבל מה זה אומר בעצם?
הרפואה הסינית תופסת את העולם בצורה מאוד פרקטית ואם משהו לא בא לידי ביטוי בצורה קלינית כנראה שלא היה שורד את מבחן הזמן (2000 שנה לפחות...).
אנסה להסביר את גישתי בנושא הזה בעזרת סיפור מקרה מהקליניקה.
מטופלת בת 50, סיבוב שני של סרטן, עברה טיפולים כימותרפיים ואחריהם ניתוח בשד. מאז הניתוח סובלת מכאבים חזקים בצלקת בנקודת הניתוח (מתחת לבית שחי שמאל) ובמרכז החזה על הסטרנום. שניהם כאבים מאוד דומיננטיים שמקשים על אורח חיים תקין ותפקוד נורמלי. ברקע יש חרדות ומחשבות טורדניות שרק החמירו עם מצבה (הגיוני מאוד).
בעצם יש כאן שתי תלונות עיקריות - הכאבים הפיזיים ומצבה הנפשי.
מהתשאול של המטופלת עולה שהכאבים שלה מופיעים על גבי מרידיאן (או מסלול אנרגטי) של מעטפת הלב (או שומר הלב/פריקרדיום) ואחד הסימפטומים שיכולים להופיע בפתולוגיה של אותו מרידיאן יכול להיות חרדה.
לפני שנמשיך, כמה מילים על אבחון ברפואה סינית או ברפואה בכלל.
מטופלים חושבים שהקושי הגדול בטיפול הוא השלב הטיפולי - הדיקור, המגע, הטכניקה. זה נכון שהגורם הטכני הוא מאוד משמעותי, וזאת מיומנות שצריכה הרבה תרגול וליטוש, אבל מניסיוני השלב החשוב יותר הוא שלב האבחון.
מרגע שמצאנו את הבעיה, הדרך לריפוי תמיד תהיה קצרה יותר.
בשלב האבחון אני מנסה למצוא את ה"שורש" המרכזי שממנו יוצאים ה"ענפים" או במילים אחרות - הבעיה הראשית שממנה יוצאות בעיות משנה. חשוב לחדד, אין קשר בין חומרת הבעיה לבין העובדה שהבעיה הזו היא ה"שורש". יכולה להיות בעיה מרכזית שממנה נבעו כל שאר הבעיות שלנו ואותו פלוני כמעט ולא יתלונן עליה. למעשה יכול להיות מצב שבו השורש יתגלה רק בתשאול וזה יהיה משהו שהמטופל לא שם לב אליו כמעט.
ובסיפור המקרה שלנו?
ברגע שאיבחנו שהשורש של הכאב והשורש של החרדה הם אחד, התוצאות לא איחרו להגיע - כבר בשלב הטיפול הכאב במרכז החזה נעלם. בשבוע שלאחר מכן הכאב חזר ברמה נמוכה יותר, תמיד בצמוד לסיטואציות של לחץ וחרדה. ככל שהמשכנו את הטיפול הכאב והחרדה ירדו במקביל.
היום אנחנו אחרי 5 טיפולים, הצלקת בנקודת הניתוח משמעותית פחות כואבת, הכאב בחזה לא קיים והתחושה הכללית רגועה יותר.
מכירים את המשפט שראש סובל כל הגוף סובל? אז בדיוק אותו דבר רק להיפך.